חובות אמון בדין הישראלי - יד שניה

החיים המודרניים מתאפיינים בעלייתה של חברה המבוססת על יחסי אמון, הצומחים במגוון רחב של הקשרים ונסיבות חברתיות. הדוגמאות הקלאסיות בפסיקה ובספרות ליחסי אמון הן יחסי נאמן–נהנה, עורך דין–לקוח, רופא–חולה, נושא משרה–התאגיד שבו הוא מכהן, אפוטרופוס–קטין, וכן שותפים עסקיים ביחסים שבינם לבין עצמם. במקרים אלה ובמקרים אחרים הנתפסים דומים למקרים אלה, מטיל המשפט חובות מיוחדות בעלות משקל ניכר על צד אחד (ה״נאמן״) כלפי הצד השני, הנסמך עליו, הנותן בו אמון או התלוי בו (ה״נהנה״). זאת על מנת למנוע פגיעה באינטרסים של הנהנה ועל מנת לתמרץ את הנאמן להעדיף את האינטרסים של הנהנה מכל אינטרס אחר. לשם אכיפת חובות מיוחדות אלו המשפט מעניק לנהנה מערכת שלמה של סעדים מוגברים. החובה המובהקת ביותר החלה במסגרת יחסי אמון היא חובת האמון (fiduciary duty). חובת האמון דורשת מהנאמן לפעול ביושר ובהגינות מרביים ולהתמסר לחלוטין לעניינו של הנהנה. בבסיסה של חובת האמון החובה להפעיל את הכוח שניתן לנאמן מבלי לנצלו לרעה. על הנאמן למלא את תפקידו אך לתכלית שלשמה נמסר לו הכוח, ללא מניעים זרים ותוך שמירה על האינטרס של הנהנה. יתר על כן, על הנאמן לפעול אך ורק לטובת האינטרס של הנהנה ולהעדיף את אינטרס הנהנה מכל אינטרס אחר, לרבות האינטרס של הנאמן עצמו. מטרתו של ספר זה לשמש אכסניה אקדמית לדיון מגוון במערכת דיני האמון. הפרקים הכלולים בו עוסקים בחובות האמון החלות בהקשרים שונים, והם נכתבו בידי מיטב החוקרים העוסקים בתחום.