המעמד האישי בישראל-יד שניה

ספרו המונומנטאלי של פרופ משה זילברג, שופט בית המשפט העליון, "המעמד האישי בישראל", יצא לאור לפני חמישים ושבע שנים. דרכם של ספרי-משפט שהשנים נותנים בהם את אותותיהם, וברבות הזמן נס לחם, פג טעמם ואובד ערכם. אכן, רק טבעי הוא שככול שחולף הזמן, ומתרבות התמורות הן בחקיקה ובפסיקה והן בחשיבה המשפטית, מתיישנים ניתוחים וסקירות שנכתבו בעבר הרחוק אשר שוב אינם רלבנטיים עוד. אך יש יוצאים מן הכלל, וספר זה הוא אחד מהם. אתה הופך בו והופך בו ומגלה מדי פעם שמה שנכתב לפני למעלה מיובל שנים עדיין מושך את הלב והעין לקרוא בו ולעיין בו. מה סוד קסמו של ספר זה שלא נשחק כליל תחת גלגלי הזמן ?

אכן, ספר שנכתב על ידי שופט בית המשפט העליון משתלב לא פעם ועולה בקנה אחד עם פסיקתו של אותו    שופט. כך אירע לספר זה. פסיקתו של השופט זילברג בענייני המעמד האישי וספרו על המעמד האישי בישראל הזינו זה את זה. 

בראש ובראשונה, מיד בתחילת הקריאה בספר אתה מתבשם מן הניחוח המיוחד שספר זה מדיף בפני הקורא. ניחוח זה עולה מלשונו הנפלאה של השופט זילברג שאין שני לה. טול את המשפטים הראשונים של הספר המבקשים להסביר מה מקשר ומה מגשר בין העניינים השונים של המעמד האישי שלכאורה רב המרחק ביניהם: המחבר מלמדנו שהמשותף לכל ענייני המעמד האישי הוא לא היותם בגדר מעמד או סטאטוס אלא שהם אותם עניינים שעליהם ראה המחוקק להחיל דין אישי ולא טריטוריאלי, ובלשונו: "...הסדרם אינו דבר השווה לכל נפש...חוט של הווי ומסורת  משוך עליהם...". פניני-לשון מפוזרים בספר זה למכביר, אך סגולתו המיוחדת של המחבר בכוחו להגיש לקורא את הרעיון המשפטי בלשון קצרה ומדויקת להפליא, תוך שימוש בשפה תמציתית וקולעת.