ביקורת דיני העונשין הישראליים - יד שניה

אחרון החיילים הבריטיים עזב את ארץ ישראל ב-1948. שבעה עשורים מאוחר יותר, ב-2019, רוב העבירות הפליליות שבחוק העונשין עדיין כמעט זהות לירושה הרעה מהמנדט הבריטי. רבות מהן חסרות הצדקה או מיותרות, ההגדרות של רובן רחבות מדי ולא מדויקות, ועונשיהן בדרך כלל מופרזים. אומנם ב-1994 הוחלף החלק הכללי של החוק (בתיקון 39) בחלק כללי חדש ומודרני (שגם הוא טעון שיפורים, כמפורט בספר) אך מאות העבירות שבהמשך החוק נותרו ברובן ללא שינוי. החלק "עבירות" שבחוק העונשין הישראלי עודנו כמעט זהה לזה שהופיע בפקודת החוק הפלילי, 1936, שהועתקה מהקוד הפלילי של קפריסין מלפני למעלה ממאה. חקיקה זו לא נחשבה מודרנית אפילו אז והאנגלים לא החילוה במולדת הבריטית אלא רק בקולוניות המרוחקות, עבור הילידים. לכאורה, החלפת החלק הכללי של החוק הייתה אמורה ליצור מציאות חדשה לחלוטין. אלא שכמפורט בספר, המחוקק תיקן רק חלק מליקויי החוק הישן; וגם כשתיקן, לעיתים נוטה הפסיקה לדבוק בכוח האינרציה בטעויות העבר. הספר נועד לתקוף את החוק והפסיקה בנקודות החולשה המרכזיות שלהם. הדבר נעשה תוך התייחסות ממוקדת לכ"ז סוגיות, המנוסחות כל אחת כהנגדה בין אפשרויות שונות, כמשתקף בתוכן העניינים. הראייה הביקורתית שמציע הספר נועדה הן לשיפור החקיקה, הן לשיפור הפסיקה והן ככלי עזר ללימוד תחום דיני העונשין. הספר מבוסס לא רק על מחקריו ומאמריו של המחבר, אלא אף על שלושה עשורים שבהם הוא מלמד את הקורס "דיני עונשין" סטודנטים למשפטים, ובכל פעם גם לומד מהם. הספר מתאים מאוד לא רק למשפטנים המעוניינים בביקורת על הדין הקיים, אלא גם כספר עזר לתלמידים הלומדים את קורס היסוד "דיני עונשין" בפקולטות ובבתי-הספר למשפטים שבמוסדות להשכלה גבוהה בישראל. ייתכן שלא רק משפטנים יבחרו לקרוא בספר זה, אלא גם הציבור הרחב, שהחוק הפלילי נוגע גם אליו, כמובן. לאורך הספר עומד המחבר על ליקויים יסודיים כה רבים בחוק העונשין ובפסיקה שנלווית אליו, עד כי הערכתו היא שכל חבר/ת כנסת וכל שר/ת משפטים שתעיינה בספר צפויות להבין שהכרחי לתקן את המצב באופן יסודי: לבטל לחלוטין את חוק העונשין הקיים (די לנו בטלאים הנחקקים בו) ולחוקק חוק עונשין חדש, מתאים לתקופתנו, שיטתי, מקצועי, ערכי, מדריך ומכוון התנהגות; ראוי לשמו.